סיפורי מסעות ( א ) " לאיזו ארץ " ? כך קראנו למישחק ששיחקנו בו בילדותנו . המישחק הזה לא היה דומה למישחקים האחרים . לא ריצה ולא תנועה בו , לא קוביות ולא טבליות , לא כדור ולא צעצועים . הכל נעשה , אם אפשר לומר כך , ב"ראש" וב"פה . " בואי נשחק ב"לאיזו ארץ — " ? היה איזי אומר לי לפנות ערב , אחרי שקיעת השמש . היינו נכנסים לחדר הגדול , חרר אמו של איזי ושנינו יושבים על הספה מול הראי . הראי היה נתון במסגרת עץ שחורה , היה זה ראי מוארך וגדול מאוד , מעין אלה המשובצים עכשיו בארונות הבגדים , שאדם יכול לראות בהם את עצמו מכף רגל ועד ראש . אבל הראי ההוא לא היה מחובר לארון , היה ניצב בפינת החדר סמוך לקיר , נתון במסגרתו השחורה , מלמטה מעין אצטבה , שעליה הוצגו כמה פסלי נוי קטנים וצלוחיות וקופסאות מלאות תמרוקים של אמו של איזי . ראי כזה היה מצוי בימים ההם ברוב הבתים וקראו לו בשם הצרפתי "טריומ . " 1 החדר היה מחשיך לאט לאט ודמויות החפצים אשר בו היו מיטשטשות והולכות , וסופסוף לא הבחינה עוד העין אלא בשטח החלק והמבריק של הראי . באפילת החדר היה הראי דומה לפני אגם או ים , שמימיו מבריקים בלילה . לפעמים היתה חודרת מ...
אל הספר