היחס לאמנות בחינוך הנוער חינוך הנוער לאמנות אינו מתחיל משיעור בתולדות האמנות וביקור בתערוכה זו או אחרת . פרט למעטים ביותר , שעיניהם נפקחות לראות ולבם נפתח להרגיש מתוך התרשמות מפתעת , הבאה במקרים כאלה , — זקוקים האנשים הצעירים לאווירה , העשויה לשפר ולפתח את טעמם , ליחס אינטימי ביותר , לבבי ביותר , בין הנער ובין מראה העיניים . בארץ חדשה ונבנית מחדש , כארץ ישראל , אשר אין בה מסורת טבעית ומורשה עשירה של יצירות אמנות וסגנון , אשר הבניינים שבהם הם על פי הרוב בחזקת "נוחיות" של מגורים , או נסיונות של אדריכלים שונים מוצלחים או לא מוצלחים , והמוזיאונים אינם אלא אוסף מקרי של מתנות נדיבים , — בארץ כזאת יקשה ביותר לחנך את הדור הצעיר ליחס של הבחנה וחיבת מישרין לציור , לפיסול , לאדריכלות . יש לומר , שדווקא בזמן האחרון קיימת בארצנו המגמה לקרב ללב הילדים את מעשה האמן . רבות מאוד הסטודיות לציור ולפיסול , רבים החוגים השונים , המטפחים "כשרונות" צעירים ; בכל חדר ילדים ובית תינוקות שבמשקים תלויות על הקירות תמונות אמנים , והדיבורים "מסביב לעניין" תופסים בחיים מקום ניכר למדי , אבל דווקא הדיבורים הללו וההסת...
אל הספר