זכרונות־ילדות מימי האימים

זכרונות ילדות מימי האימים גיבורו של טולסטוי איוואן איליץ' המוטל על ערש דווי והיודע שימיו ספורים , מבקש לנחם את עצמו בעובדה הידועה לכול : שכל בשר סופו למות , ואם במוקדם או במאוחר — מה ההבדל — ? הלא אין מפלט מן המוות ! לשם כך הוא מעלה על זכרונו את הסילוגיזם , שלמד בשיעורי הלוגיקה בגימנאסיה 1 "כל אדם ימות . קאיוס הוא בן אדם ; ומכאן שקאיוס ימות . " "אבל זהו קאיוס , " מתמרד לבבו של איוואן איליץ . ' "האם זוכר קאיוס כמוני את ריחו של כדור הגומי , שקיבל במתנה מאת אמא כאשר היה בן שנתיים " ? אותו קשר של אדם לרשמיו הראשונים , אותה הרגשה הנה זה הוא עולמי שלי , עולמי המיוחד , שאינו חוור , שבהיותו אבוד לעד הנו אני עד עולם — אלה עושים , על הרוב , את הספרים המספרים על ילדותו של הסופר לאנושיים ואמיתיים כל כך . אחת היא אם מסופר הסיפור בגוף ראשון כב"שירה ואמת" לגיתה , או בגוף שלישי , — בשני המקרים אנו חשים בו את היחס הרוטט אל חיי עצמו , וחייו של כ ל אדם הופכים להיות ח י י א ד ם . ילדות ונעורים זהו נושא החוזר בספרות . כמעט מעולם אין סופר כותב על חיי ילד , שהם מחוץ לנסיונו האישי . יהא שמו של הגיבור ניקולנ...  אל הספר