עיקרי התיאוריה של החינוך הפתוח

עיקרי התיאוריה של החינוך הפתוח שלוש התפתחויות תיאורטיות , בעיקר , תרמו לביסוסו העיוני של החינוך הפתוח , לשתים מהן - הפסיכולוגיה ההתפתחותית של פיאז'ה והפסיכולוגיה ההומניסטית — הקדשנו פרקים נפרדים . השלישית היא הפסיכולוגיה החברתית , ליתר דיוק ענף מסוים בפסיכולוגיה החברתית , שנהוג לכנותו בשם דינמיקה קבוצתית . ההדגשה המודרנית המוצדקת על אינדיבידואליזציה בלמידה , על התחשבות בהבדלים רבים בין ילדים ובנטיותיו של כל יחיד , מטשטשת לעתים את העובדה הבסיסית , כי התהליך החינוכי המאורגן בכל הרמות והשלבים מתרחש למעשה במסגרת קבוצתית . ודאי נכון הדבר , שככלות הכול הילד היחיד הוא הלומד , הוא המתחנך , הוא המתפתח . אף-על-פי-כן , הקבוצה שלומדת היא לאין שיעור יותר מאשר ארגון טכני חיצוני של תהליך למידתם והתחנכותם של יחידים . יחסי-הגומלין בין ילדים לבין עצמם ובין ילדים למורים ; התהוות נורמות קבוצתיות בלתי-פורמליות ומידת הסתגלותם של ילדים לנורמות אלה ; התפתחות מנהיגות בלתי-פורמלית והיחסים בין מנהיגות זו למנהיגות המורה ; סגנון המנהיגות של המורה ; שיתוף-הפעולה בין ילדים לעומת התחרות — אלה הם כמה מן הגילויים של הד...  אל הספר