יתכן שהביקורת הרצינית ביותר על המימוש-העצמי כלולה בטענה , כי המושג הוא יותר מדי כללי , עמום , בלתי-מוגדר . מרפי מספר , כי בכנס של פסיכולוגים הומניסטיים התאונן כמעט כל אחד מהמשתתפים על אי-בהירות זו ועל מעט הדיונים בשאלה כיצד אפשר לזהות את המימוש-העצמי , לחקור אותו , למדוד אותו . לזכותם של הפסיכולוגים ההומניסטיים , לפחות של רבים מהם , אפשר לומר , שהם נזהרים מניסוח תיאוריות כוללות , שיש בהן כדי לתת תשובה לכל בעיות האדם . מדובר רבות בפסיכולוגיה ההומניסטית על החדצדדיות של התיאוריות הקיימות ועל הצורך להשלים אותן . דומה שניתן לומר , כי הפסיכולוגיה ההומניסטית מנסה לטפל , ולא תמיד באמצעות אותן הגישות , בבעיות אנושיות חשובות מאוד שהטיפול בהן הוזנח בדרך-כלל . ואשר למימוש-העצמי , אין לשכוח את דבריו הבאים של מסלאו : מימוש-עצמי הוא , "מצב עניינים / ' שרק אנשים מעטים יחסית הגיעו אליו ( במקום אחד בספר זה מדבר מסלאו על פחות מאחוז אחד . ( אף-על-פי-כן אצל רוב האנשים היא תקווה , געגועים , דחף , היא "משהו" רצוי אך לא מצוי עדיין ... השתמעויות חינוכיות ההשתמעויות החינוכיות מרעיונות הפסיכולוגיה ההומניסטית הן ...
אל הספר