פרק . 5 מיטביות - מי מפחד מסתירות ? " נראה שאיין בעולם שום עולם של צד אחד כלבד , כביכול , עולם משוחרר מצדו השני : שני הצדדים המנוגדים שניהם קיימים בהכרח אחד , באותו הכרח : הבריא והחולה , האור והצל , הנחמה והמכאוכ - יחד הם אחד . " ס . יזהר בכל הפרקים הקודמים , התייחסתי פעם אחר פעם לסוגיות שונות הטעונות סתירות וניגודים . לא רק שדה החינוך זרוע סתירות לרוב אלא החיים בכללותם - הן של הפרט והן של החברה . טענתי שהכמיהה לפתרונות פשוטים , חד משמעיים וחותכים לשפע הבעיות העולות על הבמה , איננה אלא אשליה . אין בחיים כמעט אף בעיה משמעותית אחת , הניתנת לפתרון אחד ובלעדי . וכך , כל פעם שאנו ניצבים לפני קונפליקט ערכי - כאשר שני ערכים מתנגשים , ולשניהם מקום נכבד במערכת הערכים שלנו - חוזר אני על אותו " פזמון , " שטוב נעשה אם נשתחרר מהגישה "או ... או" ונאמץ את הגישה " גם ... וגם . " גישה זו מעוגנת בפילוסופיה הדיאלקטית , על פי הגל . ( Hegel ) הדיאלקטיקה תופסת את הממשות כבעלת סתירות , כקיום יחד של דבר והיפוכו - של "תזה" ו"אנטיתזה" - וחותרת אל "אחדות הניגודים , " אל ה"סינתזה . " כך נתפסות תופעות שבטבע , בחיי...
אל הספר