את טעם חיינו , את המשמעות . השאיפה למשמעות היא "מותר האדם מן הבהמה ; " היא הצורך הבסיסי בחיים : היא המקנה לנו הן את המוסר והן את הבריאות הנפשית . פראנקל לא הרבה להתייחס לבעיות חינוך . "מתקבל על הדעת , שבימינו אנו , כלומר בתקופת ה'יריק הקיומי , " תפקידו העיקרי של החינוך הוא שכלול יכולתנו למצוא משמעויות מיוחדות - ולא להעביר מסורות או ידע . משמעויות אלה מקיפות אחריות לזולת , מוסר , מצפון ונכונות להירתם לבניית חברה אחראית יותר . " אלה מונחים שהפסיכולוגיה ההומניסטית מתייחסת אליהם אך מעט - מעט מדי . על עקרונות הלוגותרפיה בנה ישראל פזי תכנית חינוכית לשם התמודדות עם נגעי הסמים והאלכוהול בקרב בני הנעורים . הוא השכיל להבין , כי התמודדות חינוכית אמיתית חייבת לחרוג משיטות ההפחדה המקובלות , המתארות בפרוטרוט את הנזקים הבריאותיים והנפשיים שבהתמכרות , ואת השלילה שבעבירה על חוקי המדינה . כבודם של אלה במקומו מונח , אולם ביסודו של דבר , ההתמכרויות למיניהן הן תולדה של הריק הקיומי הנפוץ בקרב בני כל הגילים . החינוך לא ימלא את ייעודו אלא אם הוא יסייע לצעירים לגלות משמעות בחייהם - כל אחד בדרכו הייחודית . ללא ...
אל הספר