1. גבולות העברה לשמה ומקורותיה

1 . גבולות העברה לשמה ומקורותיה סוגיה נוספת שראוי להתייחס אליה במסגרת הדיון בטיב הזיקה בין הרעיון האימננטי לבין ההנהגה הדתית המעשית היא סוגיית העברה לשמה . עניין זה נושק לעבודה בגשמיות , בהיותו דן בהענקת ערך דתי לפעולות שאינן בתחום העשייה הדתית הנורמטיבית , אך הוא חורג לחלוטין מתחום הדיון עד כה , מאחר שמדובר במעשים הנוגדים את הנורמה באופן מובהק , ולא כאלה שהיחס אליהם עשוי להיות אינדיפרנטי . עברה לשמה אינה מרחיבה את העשייה הדתית מן המצוות לעבר השדה הניטרלי , החולי , אלא מצויה כל כולה במסגרת האיסור וההיתר הנורמטיביים , והופכת את האיסור להיתר או אף לחובה . על אף השוני המהותי ייתכן דמיון מצד הזיקה לרעיון האימננטי , שכן אם בעולם דתי שבו האל נוכח בכל אתר ואתר יש פוטנציאל לחוות נוכחות זו באופנים שונים ולהתקשר עם האלוהות בדרכים רבות ומגוונות , באופן שעשוי לערער על בלעדיותן של המצוות ברמה זו או אחרת , הרי שקיימת אפשרות עקרונית למצוא את האלוהות ולעבדה גם באמצעות היפוכה של המצווה — בעברה . כמו לעבודה בגשמיות כך גם לרעיון של עברה לשמה ישנם שורשים טרום חסידיים . לעיל " הובאו דוגמאות מספר מכתביהם של...  אל הספר