אניטה שפירא דימויי ארץ ישראל אצל בני העלייה השנייה בעת שבתו בברלין , ב , 1923 כתב טשרניחובסקי שיר : 'אומרים : ישנה ארץ . ' לשיר שתי גרסאות , האחת פסימית והאחרת אופטימית . הגרסה האופטימית מחברת את ארץ ישראל הראלית עם ארץ ישראל מן האגדה , את ההווה עם העבר ההרואי . המשורר מחפש בארץ את הרומנטיקה ההיסטורית ומסיים בהתרסה החילונית 'כל ישראל קדושים , / אתה המכבי . ' ! לעומת זאת , בגרסה הפסימית ארץ ישראל של היום ( של שבעת הכוכבים של הרצל ) לובשת מעטה של אגדה ג אין איש יודע היכן אותה ארץ , אין איש יודע כיצד להגיע לאותם הכוכבים . נקודת המבט היא של מי שלא הגיע לארץ : 'כבר עברנו כמה / מדברות וימים , / כבר הלכנו כמה , / כחותינו תמים . כיצד זה תעינו ? / טרם הונח לנו ' ? והסיכום הוא היפוך של הנוסח החילוני אופטימי : 'דבר בשבילנו אדני לא צוה ' . ' — שני הקטבים — ארץ חמדת אבות שבה תתגשמנה כל התקוות וארץ אוכלת יושביה , שאין ליהודים סיכוי להיאחז בה — משחקים בדימויי ארץ ישראל של ימי העלייה השנייה . את השאלות הגדולות הציבו אחד העם והרצל : האם ארץ ישראל מסוגלת לתת תשובה לשאלות הקיומיות של העם היהודי ? ואם לא...
אל הספר