פרק שישה עשר הקסדא והלחיים א . לחיים של אדם שנינו במשנה כלים יא ח קסדא טמאה ולחיים טהורים . אם יש בהן בית קיבול מים טמאים . ופירוש ר"ע מברטנורא . קסדא ! כובע נחושת שנותנים אנשי המלחמה על ראשן . ולחיים ו טסין של ברזל שנותנים על לחייהן . הטעם שאין הלחיים מקבלים טומאה כשאינם מחוברים לקסדא , הוא משום שאין להם שם בפני עצמן ' . אבל אם יש בהן בית קיבול ( מים ) הם טמאים , שהמקבלים אינם צריכים 2 שיהא להם שם בפני עצמן . והנה , הקסדא הרומית ( של החיילים הרגלים ) במאה הראשונה לסה"נ היתה מורכבת מ"כובע" של מתכת — ברזל או ברונזה — ושני לחיים שהתחברו לאותו ה"כובע" על ידי צירים . הם הגנו על האוזניים והחלק הצדדי של הלסת , והיו שטוחים . [ ראה תמונות 3 מס' . [ 2 , 1 ואולם לקראת סוף המאה השנייה חל שינוי בעיצובן של הקסדות , והלחיים כך פירש הרמב"ם בהלכות כלים ט ב , ובעקבותיו הלכו כמה מן המפרשים , כגון בעל מלאכת שלמה , שם , וכן בתפארת ישראל לכלים שם , משנה ה , אות מדו , העוסק בלחיים של סוס ( וראה להלן . ( ואילו בעל משנה אחרונה , שם , כתב שהטעם שהם טהורים הוא שאין עליהם צורת כלי , ע"ש . משנה אחרונה שם , ושם לע...
אל הספר