פרק ארבעה עשר אריגה בימין וטווייה בשמאל בפרק זה נדון בצורות שונות של אריגה . שוב ניווכח שהטקסטים ההלכתיים לא הובנו כל הצורך , לא על ידי המפרשים ולא על ידי החוקרים . משום שלא הכירו את המציאות של אותה תקופה כל הצורך . במשנה נגעים ב ד שנינו : כיצד ראית הנגע ? האיש נראה כעודר , וכמוסק זיתים . האשה כעורכת , וכמניקה את בנה , כאורגת בעומדין לשחי ליד ימנית . ר' יהודה אומר : אף כטווה בפשתן לשמאלית . ובתוספתא שם א ח , מהד' צוקרמאנדל עמ' , 618 איתא : ... ובית הסתרים שנתגלה מאורגת בעומדין לשחי ' , דברי ר' מאיר . ר' יהודה אומר : טווה פשתן לשמלת ( צ"ל : לשמאלית . ( אמר ר : ' נראים דברי ר' מאיר בימין ודברי ר' יהודה בשמאל . פשוטה של משנתנו היא כפי שפירש הרמב"ם בפירוש המשניות שלו ( שם , בתרגומו של קאפח : ( אמר בראית נגעים לכל מראה עיני הכהן ( ויקרא יג יב , ( לפיכך אינו צריך לבדוק את הקמטים וקפלי האיברים כדי שיראה אם יש שם נגע או בשר חי , אלא כאשר מתפשט ערום ועומד לפני הכהן כל מקום שנראה ממנו כשהוא בתנוחה המתוארת הוא שמטמא בנגעים . ואחר כך בא לתאר את התנוחה ואמר שהאיש יעמוד כמי
אל הספר