כברכה על היין ב"קידוש , " אף על פי שהוא מציין אותה כ"מנהג חיצונים . " הוא אף מתיר לאחרים , שכרגיל אינם מברכים ברכה זו , לאמרה במעמדם של אלה שמנהגם בכך . כל ההוספות הללו בקידושא רבא , שיש בהן זכר לתוספת ברכה ושהן מפסיקות בין הברכה לשתייה , הורחקו ממנו על פי הכלל שאין לשנות ממטבע שטבעו חכמים . לעומת זאת צורפו לו — לפני הברכה על הכוס — פסוקי מקרא שתוכנם קדושת יום השביעי ומצוותיו . פסוקים אלה נזכרים לראשונה בספר כל בו : "ויש נוהגים לפתוח קודם קידוש : ושמרו בני ישראל את השבת " ... ( שמות לא , טז . ( בדורות שלאחריו הוסיפו כתובים אחרים , כגון : "זכור את יום השבת לקדשו , ששת ימים ... ראו כי ה' נתן לכם השבת " ... ( שמות כ , ח-יא ; טז , כט , ( "אם תשיב משבת רגלך " ... ( ישעיה נח , יג-יד . ( בדרך זו אמנם נתקיימה ההלכה , שב"קידושא רבא" אין לברך ברכה על קדושת היום , אך לברכת הכוס הוקדמו וצורפו כתובים בשבחו של היום , שהטביעו על ה"קידוש" את החותם של מקרא קודש , ועל היום את החגיגיות הראויה ליום מנוחה וקדושה . ו . הדלקת נרות שבת של את נרות שבת היו מאירים בתי ישראל pxn ובחק לא ^ כבר בתקופת בית שני . הדל...
אל הספר