יב . הלכתא רבתא לשבתא בסמוך לחורבן מצינו , כי חכמים אסרו בעליית חנניה בן חזקיה ( שהיה מראשי בית שמאי ) כמה דברים נוספים לעשותם , מפני החשש שמא יבואו לידי חילול שבת בשגגה . הם גזרו על האומנים שלא לצאת בכלי עבודתם , דרך אומנותם , בערב שבת : " לא יצא החייט במחטו סמוך לחשכה , ולא הסופר בקולמוסו , ולא הנגר בקיסם שבאזנו , ולא הצבע בדוגמה שבאזנו , ולא השולחני בדינר שבאונו , ולא הסורק את הצמר במשיחה שבצוארו — שמא ישכחו ויוציאום משתחשך לרשות הרבים . לדעת ר' יהודה , אומן המוציא את כליו דרך אומנותו בשבת — חייב , אף על פי ששאר בני אדם פטורים על הוצאה כזו , מפני שאין זו הוצאה כדרך המוציאים . הוראה זו הורחבה בפי התנא ר' חנניה ו "חייב אדם למשמש בבגדו ערב שבת עם חשכה" ( שמא ישכח ויצא . ( ורב יוסף , ראש ישיבת פומבדיתא במאה הרביעית , מביע את התפעלותו מהוראה זו בהגדירו אותה "הלכתא רבתא לשבתא . " כן קבעו חכמים , שאין להסתפר בערב שבת סמוך למנחה 123 ולא להיכנס לבית המרחץ ( להזיע ) ולא לבורסקי ולא לדון — שמא תימשכנה פעולות אלה עד לאחר חשיבה . '
אל הספר