מחצות ( יומא א , ח . ( יתר על כן , הכוהנים והלוויים היו שומרים בבית המקדש כל הלילה . כבודו של המקדש חייב שמירה זאת , כי "אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרין לפלטרין שאין עליו שומרים . " מתקבל על הדעת ששמירה זו היתה נעשית "כדרך כל שומרי חצרות המלכים ' " כל קבוצה היתה שומרת אשמורת אחת . בזמן שמירת משמרת אחת היו הקבוצות האחרות ישנות . עם סיום האשמורה היו מתחלפות הקבוצות . כן נאמר בפירוש בפסקי תוספות ממסכת תמיד סימן א , "כהנים ולויים נחלקו למשמרות , זמן קבוע היתה להם לישן ואם מצאו הממונה שישן יותר חובטו במקלו ושרף בגדיו . " כל משמרת היתה , כנראה , שומרת שליש לילה , אשמורת אחת . מכאן שהגדרת הזמן "עד סוף האשמורה" היתה ברורה וידועה בימי הבית . רק לאחר מכן , בתקופת התלמוד , נראתה הגדרה זו בסתומה ועוררה שאלות . וחכמים אומרים : עד חצות . בכינוי זה "וחכמים אומרים" מציינת המשנה , בדרך כלל , את חבר חכמי בית המדרש . ברם לפעמים רומז לנו מסדר המשנה על ידי הבאת דברי יחיד בלשון "וחכמים אומרים , " כי ההלכה נקבעת במקרה זה כדעת היחיד , כדברי התלמוד בחולין פה ע"א : "ראה רבי דבריו של ר' מאיר ... ושנאו בלשון חכמ...
אל הספר