אך תשובת הבבלי ( לג ע"א ) על השאלה לעיל , היא שונה : "אין , כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש , ואפקעינהו רבנן לקידושין מיניה . " כלומר , כל המקדש אשה אומר שהוא מקדשה כדת משה וישראל , וכאילו הוא מתנה את קידושיו בהסכמת החכמים : אם החכמים יאשרו אותם — הרי הם קידושין , ואם החכמים לא יאשרו אותם או יראו צורך לבטלם — הרשות בידם . ובמקרה דנן של ביטול הגט בלי ידיעת השליח , ראו חכמים צורך להפקיע ולבטל את הקידושין מיסודם . אף על פי שנימוק זה מופיע לראשונה רק במשא ומתן של אמוראים מאוחרים , הוא נקלט הלכה למעשה , וגאוני בבל משתמשים בו כדי לפתור בעיות שנתעוררו בזמנם הם . באותם הימים התפתחו תופעות של קידושי סתר , קידושי חטיפה וקידושי שחוק והיתול . מי שרצה בנערה והוריה סירבו להשיאה לו , היה בא בטענה שקידש אותה בסתר r או שהיה נותן לה מתנה ואומר לה בנוכחות שני אנשים בחטיפה , במהירות , "הרי את מקודשת לי" — והרי היא מקודשת לו , אלא אם כן מיחתה מיד בשעת נתינת המתנה . לפעמים בשעת מסיבה או משתה , היו הצעירים מקדשים את הבנות לשם שעשוע ומשחק ; פלוני היה נותן לפלונית חפץ כלשהו ואומר לה "הרי את מקודשת לי . " לאחר מכן הת...
אל הספר