ה . חיוב הבעל ברפואת האשה ומגבלותיו נראה , כי תהליך דומה אפשר להבחין גם בחיובו של הבעל ברפואתה של אשתו . בהמשכה של משנת כתובות ד , ט שנינו : "לקתה חייב לרפואתה . אמר : הרי גיטה וכתובתה , תרפא את עצמה — רשאי . " התחייבות זו לתשלום דמי ריפוי האשה איננה נכללת בין תנאי הכתובה שבמשנתנו , ויסודה , כמסתבר , בחובתו של הבעל לזון את אשתו , "שהרפואה כמזונות . " כך אפשר גם להסיק מדברי התוספתא שם פ"ד ה"ה : "היתד , נזונית מנכסיו וצריכה רפואה — הרי היא כמזונות . " משנתנו כפשוטה מחייבת אפוא את הבעל ברפואת אשתו ללא הבדל טיב החולי , חומרתו , שיעורו והוצאותיו . אולם בתוספתא כתובות פ"ד ה"ה שנינו : "היתה ניזונית מנכסיו וצריכה רפואה , הרי היא כמזונות . רבן שמעון בן גמליאל אומר : רפואה שיש לה קצבה מתרפא מכתובתה , ושאין לה קצבה הרי היא כמזונות . " רבן שמעון בן גמליאל מגביל גם כאן — ככחיוב הבעל לפדיון אשתו — את היקף התחייבותו של הבעל לריפוי האשה . הוא מבחין בין רפואה שיש לה קצבה — כלומר , מחלה שהרופא קובע לה סכום מסוים לרפואתה ומקבל על עצמו לךפאותה תמורת שכר זה — שאין הבעל מצווה עליה , ועל האשה להתרפא מכסף כתו...
אל הספר