קרבנותיהם בעצרת ( ובירם טוב הראשון ) וחוגגים יום טבוח לאחר עצרת . העיר על כך אחד הראשונים , ר' ישעיה דטראני , בתוספותיו לחגיגה יח ע"א ד"ה לא קשיא : הכי קאמרי בית הלל אין צריך יום טבוח , דאי בעי כולהו מקרבי כיום טוב , אבל מיהו סתמא דמילתא אין כל ישראל יכולין להספיק ולהקריב שלמי חגיגה ועולת ראיה ביום אחד , והרבה מקריבין ביום שני , והלכך יום שני של עצרת אסור בהספד מפני שהוא יום טבוח ... ועוד שעיקר הקרבתן ביום שני היתה ... להסבר זה הגיע הרי"ד על פי התוספתא בחגיגה סוף פרק ב ובבלי יח ע"א : "ומעשה שמת אלכסא בלוד ובאו אנשי העיר להספידו " ) ביום טבוח . ( " אמר להם ר' טרפון : צאו , אין מספידין ביום טוב . " ר' טרפון סובר — לדברי הבבלי שם — שיש יום טבוח לעצרת שחל להיות באמצע השבוע ואסור להספיד בו . אין להניח — אומר בעל תוספות רי"ד — שר' טרפון כבית שמאי 12 -, וודאי שהלכה זו היא גם אליבא דבית הלל . אף הם , בית הלל , מודים שיש יום טבוח לעצרת , מכאן שרבים מן העם נהגו , מכורח המציאות או מרצון , להקריב עולות ושלמים לאחר העצרת . ומאחר שבימי הבית נהגו ביום טבוח מנהג חג , אסר ר' טרפון להספיד בו גם לאחר החו...
אל הספר