ט . "אמירה לנכרי — שבות" כלל נוסף הנזכר בתורתם של האמוראים הוא : "אמירה לנכרי שבות . " אמירה זו מופיעה לראשונה בפי אביי ( עירובין סז ע"ב , ( שנויה בפי רב אשי וחוזרת פעמים אחדות בסתמא הגמרא " . איסור זה נתפס כנראה בימים קדומים כאיסור דאורייתא . הכתוב "כל מלאכה לא יעשה בהם" ( שמות יב , טז ) נתפרש במכילתא , בוא , פרשה ט , עמ' 130 "לא תעשה אתה ולא יעשה חברך ולא יעשה גוי מלאכתך 76 . " למדנו מכאן — כותב ר' אליעזר ממיץ , בעל ספר יראים , סימן שד ( קיג , ( מהדורת רא"א שיף , עמ' — 335 ש"אסור לישראל להניח העובד כוכבים לעשות מלאכתו בין ביום טוב בין בשבת מדאורייתא . " 71 בירושלמי פסחים פ '' ה ה"ח , לב ע"ג , מובא מאמר זה בשם ר יונתן , אמורא ps w 'Vs מן הדור הראשון . אולם בירושלמי עירובין פ"י הי"א , כו ע"ג , מובא לעניין אחר בשם ר' יוסי ברי בון , אמורא ארץ ישראלי במחצית השנייה של המאה הרביעית . 72 ראה תוספות שכת קכג ע"ב ד"ה לא ! "אע"ג דאין שבות במקדש , כמה שכותים אשכחן במקדש שגזרו פעמים לצורך . " ועיין תוספות עירוכין קב ע '' ב ד '' ה העליון . דשבות גדולה כזו לא התירו במקדש . ועיין טורי אבן לחגיגה...
אל הספר