אשר לבניין לשעה , היינו הקמת בניין בר קיימא לתקופה קצרה על מנת לסותרו לאחר מכן , מצינו מחלוקת בין האמוראים . בירושלמי שבת פי"ב ה"א , יג ע"ג ופ"ז ה"ב , י ע"ד , דן התלמוד : מה בנין היה במשכן ? — שהיו נותנים קרשים על גבי אדנים . — ולא לשעה היתה " ) ואמאי יהא חייב ?( " אמר ר' יוסה דכיון שהיו חונים ונוסעים על פי הדבור , כמי שהוא לעולם " ) שהרי לא ידעו אימתי יסעו . ( " אמר ר' יוסי בי רבי בון : מכיון שהבטיחן הקב"ה שהוא מכניסן לא , ^ כמי שהוא לשעה הדא אמרה בנין לשעה בנין . ר' יוסה בר' בון סובר , כי גם הבונה לשעה על מנת לסותרו לאחר זמן , דינו כבונה בשבת , וחייבים עליו . שהרי מלאכת הבניין במשכן היתה לתקופת חניה בלבד . ואילו ר' יוסה סובר , כי בניין לשעה אינו בניין . לדעתו , גם בניין המשכן נחשב כבניין קבע , שהרי מועדי נסיעתם לא היו מסורים כלל לרצונם או לידיעתם של ישראל מקימי המשכן . הם נקבעו בלעדית על פי צווי ה . ' ללא הוראה מגבוה היו יכולים להשאר במקומם לעולם . על כן חשובה היא חנייתם להיות בחניית קבע . סוגיית הבבלי בעירובין נה ע"ב נוקטת לכאורה את שיטת ר' יוסי . שם נאמר : "אמרליה רבא ' ? 2 ! דגלי...
אל הספר