בתקופה הפוסט מימונית התפתחה אזוטריות של האזוטריות , לאמור הצנעה כפולה . במה דברים אמורים ? כאמור , במוקד הכתיבה האזוטרית עמד לרוב מורה הנבוכים , שהוא עצמו חיבור אזוטרי מובהק לפי עדות המחבר בהקדמתו . פרשנים פוסט מימוניים כמו ר' שם טוב פלקירה ור' שם טוב בן יוסף אבן שם טוב התייחסו במישרין למורה הנבוכים ופירשו אותו . בניסיונם לחשוף את משמעותו הסודית של המורה ביקשו הפרשנים עצמם להימנע מהיגדים רדיקליים מפורשים , והצניעו אותם בכתיבתם . לפיכך פרשנותם עצמה נכתבה באופן אזוטרי , בבחינת פרשנות אזוטרית לחיבור ( מורה הנבוכים ) שהוא עצמו פירוש אזוטרי לכתב אזוטרי ( תורה וספרי הנבואה , שנתפסו בעיני הרמב"ם ככתבים אזוטריים . ( עובדה זו מחייבת את הקורא להיות קשוב ודרוך לרמיזות החבויות . כך הפכה הכתיבה המצניעה למורכבת ומפותלת , והקושי לחשוף את צפונותיה הוא אפוא כפול ומשולש . הוגים פוסט מימוניים אחרים , כמו ר' יוסף אלבו , ניסו לחקות את סגנון הסתרתו של מורה הנבוכים , ואף כאן נתהוותה תמונה מורכבת של הצנעה . סוגיות והקשרים אזוטריים אופקי הכתיבה האזוטרית התרחבו מעבר לפרשנות למורה הנבוכים . לעתים התפתחה כתיבה כז...
אל הספר