ביחס למתודיקה ולדידקטיקה הראויות לחכמת האלוהות בימי הביניים . אפתח בתיאור היסודות המימוניים , ומכאן אציג שלושה ניתוחים של פרשנויות : ( א ) הפרשנות הרציונליסטית לסולם יעקב כביטוי לסדר הראוי ללימוד המדעים . ( ב ) כללי לימוד החכמות מתוך הפרשנות לטקסטים אזוטריים במסכת חגיגה . ( ג ) ההרחבה של גבולות הפרשנות הביניימית לסוגיות ולתחומים אחרים . לבסוף נעסוק במקומו החשוב והמהותי של סדר הלימוד בשורת הוויכוחים על החכמות בימי הביניים . במהלך הדיון ניווכח לדעת , כי לסוגיית ההכנה ללימוד חכמת האלוהות יש השלכות פילוסופיות , פרשניות והיסטוריות מובהקות . קביעת המסגרת : הרמב"ם היסוד לדיון בדרך הלימוד של חכמת האלוהות כסוגיה אזוטרית טמון היה בגישתו של הרמב"ם , שלפיה המונחים מעשה בראשית ומעשה מרכבה משקפים 4 את הפיסיקה והמטאפיסיקה בהתאמה . בכתביו ייחד הרמב"ם מקום בולט 5 לשאלת הלגיטימיות של ההוראה של חכמת האלוהות ושל דרכיה . הקדמת החיבור מורה הנבוכים מוקדשת ברובה לאופי חכמת האלוהות ולאופני למידתה , והקורא עומד בה על הזיקה בין הרעיונות המופשטים של החיבור
אל הספר