דעת הרמב"ם כאמצעי הוראה

האומן מחייבים אך ורק את הכרת מקומו של הפרט בסדר האיךאלי המוחלט " . טענות הפילוסופים נגד ידיעת הפרטים אינן מערערות אפוא את דעתו של הרלב"ג . במרוצת הדיון יצר הרלב"ג רושם אצל הקורא כי רעתו וו איננה דעת הפילוסופים , וכי 'הטענות אשר זכרו הפלוסופים לבטל ידיעת השם יתברך הדברים לא נתבטל בהם בטול אמתי זה האופן מהידיעה אשר חייבנוה לשם 54 יתברך . ' יתר על כן : הרלב"ג השקיע מאמצים אינטלקטואליים בניסיון להראות , שטיעוני הפילוסופים נגד ידיעת הפרטים אינם מקשים על דעתו 55 האישית . אולם בדיקת דעת הפילוסופים מגלה , שדעתו של הרלב"ג מתלכדת עם הכיוון השני של דעת הפילוסופים ( א , ( 2 כפי שהוצג בפרק הראשון של המאמר השלישי . בדיעבד מסתבר , כי דעתו של הרלב"ג אכן זהה לדעה שהאל מכיר את הפרטים מתוך הכרת עצמו ללא שיתוף השם , בעוד שבפרקים השני והרביעי לא הבחין בין שתי הפרשנויות ( א ( 1 ו ( א . ( 2 והרי כבר לעיל נוכחנו לדעת , שהרלב"ג עצמו טען כי דווקא דעה ( א ( 2 היא הדעה האותנטית של 56 ' הפילוסוף' ( אריסטו . ( נמצאנו למדים , שהרלב"ג ביקש להכשיר את הקורא והתלמיד בדרך שיש בה מן האזוטריות , כדי להכשיר את הקרקע להפנמת...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן