מצדדים בזכות קיומה של הכוונה בטהרתה 'בדיעבד , ' כלומר בזמן הגלות , שבה הקיום חסר ומדולדל . ריה"ל לא מצא עוז בנפשו ליישם באוטוביוגרפיה שלו את מלוא המשמעויות של השיטה שהגה . שהרי , לפי שיטתו , אין שום משמעות לערכים כמו חירות ללא הרובד המעשי . לו היה עוקב אחר שיטתו , היה על החבר להמתין עד שאלוהים ישיב את עמו לשלמות המעשים ולהימנע מבקשת ' כוונה' כשלעצמה . ואולם ריה"ל השאיר לעצמו 'פתח מילוט : ' בגלות אפשר לקיים כוונות 'טהורות' ללא מעשים . ושוב נמצאנו למדים , שהמובן ההולם ל'כוונה' הוא המצע המנטלי המושלם בלבד ( תחושת החירות , ( כמו מצע נפש החסיד העולה לארץ אבותיו כדי לחיות בה את שארית חייו עלי אדמות . המודל של היהדות נוסח ריה"ל מתמצה אפוא בביצוע מכני של מעשים מתוך קבלת מצב זה בשלמות נפשית . זאת ועוד : סיום הספר מציין את כישלונו החינוכי של מלך כוזר . לא זו בלבד שאין המלך עולה לארץ ישראל עם החבר , אלא הוא אף מנסה לשכנע אותו שלא לעלות . דווקא בתמונה זו של המחזה הציג ריה"ל את שילוב הכוונה במעשה . ניתן לראות בכך איתות לחכם ולמבין מדעתו , שהשילוב התנסח בהתבטאות אקזוטרית בלבד . נסכם : ריה"ל הציב בפת...
אל הספר