ירידה בחברות מפלגתית ובפעילות פרלמנטרית בהתחשב ברשימה הארוכה והמקיפה הזאת של הגורמים לניוון המערכת המפלגתית , לא פלא הוא שמספר חברי המפלגה ירד ירידה תלולה משנות החמישים עד שנות השמונים . לכאורה , דומה היה בתחילת הדרך שהמצב דווקא השתפר בחמש עשרה השנים שלאחר קום המדינה . מפא " י , למשל , דיווחה על 41 , 000 חברים ב , 1948 ואילו ב 1964 עמר מספר החברים על - 196 , 000 עלייה של כמעט פי חמישה ! ואולם התמונה האמיתית היתה אופטימית פחות . ראשית , אוכלוסיית המדינה כולה עלתה פי שלושה בתקופה זו . שנית , הדיווחים של המפלגות לא היו מהימנים , כפי שהמפלגה עצמה הודתה לפחות בהזדמנות אחת . שלישית , רבים מן החברים החדשים היו עולים חדשים שנאלצו להצטרף למפלגה כדי להשיג עבודה דרך מערכת "החלוקה" המפלגתית . רובם היו בלתי פוליטיים או לא הבינו כלל את צורת העבודה ואת תהליכי המפלגה . רביעית , וזהו אולי הגורם החשוב ביותר , חלה ירידה באיכות החברים וכמידת פעילותם בקרב אותם מגזרים שהיו בעבר הגרעין המרכזי של מפא"י . מדינג מציין , למשל , את "ההתפתחות של אדישות הפגנתית כלפי המפלגה בקרב חברי הקיבוץ הצעירים ... כר שבאמצע ש...
אל הספר