"עצמה כוללת" של המחאה

שהמחקר מתמקד בהן היו שתי הפגנות בלבד על רקע דתי מעיד על חופש הרת המרבי שהערבים זוכים לו בארץ ( . ועם זה , אין לומר שהמחאה הערבית דומה ליהודית ככל מאפייניה . שלושה הבדלים בין שני המגזרים בולטים במיוחד ; חוץ פרלמנטריזם ערבי נוטה להיות אלים יותר , למשוך משתתפים רבים יותר , והוא מאורגן פחות . ( האלימות במידה מסוימת היא פונקציה של העדר ארגון ( . לעומת 13 . 7 % אירועים אלימים במגזר היהודי עמדו האירועים האלימים במגזר הערבי על - 26 . 3 % כמעט כפליים . חלק מן ההסבר נעוץ בלי ספק בסיקור העיתונאי המגמתי הנוטה להבליט אלימות ערבית ולצמצם אלימות יהודית , אבל אין ספק שמחאה ערבית אכן אלימה יותר , מסיבות תרבותיות מלבד הקשיים ב"תקשורת פוליטית . " הקושי למסור מסר "מרחוק " ( הן מבחינה מוסדית פוליטית והן מבחינה גיאוגרפית ) מסביר אף הוא במידה מסוימת מדוע ממדיה של המחאה הערבית "גדולים" מממדי ההפגנות היהודיות ; הפגנות "גדולות " 21 . 4 % - לעומת , 12 . 4 % הפגנות ענקיות 6 . 9 % - לעומת . 3 . 4 % בייחוד מרשימים נתונים אלו בהתחשב במספרם של הערבים הקטן יותר ממספרם של היהודים . בהעדר מיסוד חברתי ופוליטי רחב בחברה...  אל הספר