ניסיונן של קבוצות המחאה ( ירוד עם כמה הצלחות בולטות ומדווחות היטב ) שנצבר בעיקר בתקופה השלישית סלל את הדרך לאירועי המחאה בתקופה הרביעית . : 1986-1979 תקופת המחאה השגרתית כפי שמשתקף מן הטבלה שלמטה , שנת 1979 קבעה שיא ישראלי חדש במספר המחאות , למעשה קפיצת קוונטום לעומת קודמתה . אמנם ב 1980 וב 1981 חלה נסיגה מסוימת במספר המחאות , אבל הממוצע בתקופה הרביעית עומד על 202 אירועים לשנה , עלייה של 60 % לעומת הממוצע השנתי של 121 . 5 בתקופה השלישית . מחאה מרובה שכזו שוב אינה נראית לא נורמלית , אלא תופעה כמעט שגרתית בנוף הפוליטי - דרך מקובלת ביותר לביטוי פוליטי של האזרחים , ומעברו האחר של המתרס , היא משמשת גורם נוסף בעל משקל שהמוסדות והמנהיגות חייבים להתחשב בו בתהליך קבלת החלטות רגיל . תקופה רביעית זו נבדלת מקודמותיה בכמה מאפיינים - מלבד המספר העצום של ההפגנות . הפרט הבולט ביותר הוא עצם הדבר שבפעם הראשונה תופסת המחאה הפוליטית את המקום הראשון מכל סוגי המחאות . שתי סוגיות פוליטיות ספציפיות עומדות במוקד עובדה "ייחודית" זו . הראשונה - תהליך השלום הממושך והשנוי במחלוקת עם מצרים , ובייחוד הנסיגה מסיני ...
אל הספר