משה אידל על ארץ־ישראל במחשבה היהודית המיסטית של ימי־הביניים

משה אידל על ארץ ישראל במחשבה היהודית המיסטית של ימי הביניים התנודות המאפיינות את ההיסטוריה היהודית , השוני שניכר בצביונה של היהדות בין מולדת לגלות , בין תקופת בניין של ממלכות וריכוז הפולחן במקום מקודש — לבין פזורה וביזור של עבודת הקודש — תנודות אלה התבטאו גם בתפיסות השונות של ארץ ישראל בהגות היהודית . בתקופות היסטוריות שונות נוצרו תפיסות שונות בדבר מרכזיותה של הארץ , שאינן בהכרח שתי תפיסות סותרות , המבטאות את תהפוכות ההיסטוריה . תולדותיהם של הלכי המחשבה השונים מלמדות על כך , שקצב התפתחות המחשבה פיגר בהרבה אחר השינויים החריפים שהתחוללו במציאות החברתית , הכלכלית או המדינית . לפיכך ניכרות ביהדות — שהיתה בה מעין שמרנות דתית תפיסות שונות של מחשבה שלא ייצגו בהכרח את מצב העם דאז . כך למשל , אפשר למצוא בספרות המדרשית תלמודית את הגישה הטופוצנטרית והא טופית כאחת ; הראשונה התבטאה ביתר חריפות בתקופה שבה חדל בית המקדש — וירושלים עיר הקודש — מלתפקד כמרכז דתי לעבודת הקודש היום יומית ; המגמה הא טופית , המצויה בספרות המדרש , ביססה את מערכת המצוות כבעלת משמעות בכל מקום . אכן , נקיטת עמדות שונות עשויה ל...  אל הספר