סוציאליזם ומעמדיות - גישות כתנועת העבודה בראשית שנות השלושים מאבקם של נציגי ההסתדרות הכללית להעברת הבעלות על רשת החינוך העברי בארץ ישראל לידי כנסת ישראל , תאם את מגמתה של תנועת העבודה כלוחמת למען חיזוק מוסדותיו של הישוב בארץ . אי הנכונות לפשרה שגילו בוועדת העשרים בענין מבנה החינוך והאוטונומיה האדמיניסטרטיבית של זרם העובדים , זכה לתהודה לא שלילית בתוך תנועת העבודה עצמה ומחוצה לה , מכיוון שחילוקי הדעות הקרדינליים היו בשאלת הבעלות , בה עמדו נציגי ההסתדרות , אנשי מפלגות הפועלים השונות , שכם אחד . יש לזכור , כי בעת הוויכוח הציבורי הזה היה חינוך ילדי העובדים , רובו ככולו , מרוכז במסגרת הטריטוריה הטבעית של הפועלים בארץ , בהתיישבות העובדת . גם מתנגדי האוטונומיה של זרם העובדים , גילו מידה רבה של סובלנות לגבי טריטוריה זו . לקראת סוף שנות העשרים ובראשית שנות השלושים , הלכה וגברה המגמה לבחון מחדש דבר העברת החינוך לידי הוועד הלאומי . הקצבותיה של הסוכנות היהודית למערכת החינוך בארץ הלכו והצטמצמו ואילו המערכת הלכה והתרחבה . כוחו המאורגן של הישוב , חרף ניגודי התפיסה בתוכו אוח ת משקלם וכוחם של מוסדותיו ...
אל הספר