פרק ג : נסיעות ראשונים החינוך העברי בארץ ישראל ברבע הראשון של המאה , להוציא את תקופת מלחמת העולם הראשונה , נמצא במצב אשר במושגים של ימינו היה מוגדר כמכביד על המורה המצוי , אך מותיר בידי המורה שאמונתו בכוח החינוך גדולה , אפשרויות לפתח יוזמה פדגוגית ולהגשימה בכוחותיו הוא ובכוחות חבריו לעבודה . אפשרויות אלה הלכו והתמעטו ככל שהפעולה החינוכית הוכנסה לתוך מסגרות המחייבות את המורה ואת התלמיד כאחד . השאיפה להעמיד במרכז מטרות החינוך הלאומי את לימוד השפה העברית שימשה ביטוי נאמן ליוזמתו של המורה הבודד , או של קבוצת המורים המלוכדת סביב שאיפה זו , שבעת ההיא סימלה את המאבק להתחדשות לאומית . בהקמתה של הסתדרות המורים אשר באסיפת היסוד שלה קבעה כי הקניית השפה העברית היא צו פדגוגי לאומי ראשון במעלה , ובהכנתה של תוכנית הלימודים הראשונה היה גם משום ראשית התהליך של הצרת צעדיו של המורה העברי בכל הקשור לפיתוח יוזמה בקביעת תכני החינוך ושיטות ההוראה . ואכן , היתה זו ראשית של תהליך ; אך המציאות החברתית לאומית בארץ ישראל עדיין הבטיחה קיומם של תנאים לגילוי יוזמות חדשות בתחום החינוך : ההיכרות עם מחשבת החינוך החדש ב...
אל הספר