ערים — תיכנון ובנייה במאה השלישית לספירה הגיע תהליך העיור בארץ ישראל ובעבר הירדן לשיאו . כיסודו עמדה התפיסה הרומית , שהעיר n civitas היא הנושאת ומקדמת את התרבות העולמית . תרבות העיר היתה בעיקרה תרבות פאגאנית , ולפיכך רכים היהודים שהסתייגו מן החיים בעיר . עם זאת , נמצאו יהודים לא רק בערים יהודיות כטבריה , אלא גם בערים נוכריות ברובן כעכו או בית שאן , ובערים מעורבות כמו קיסריה , ציפורי או לוד . בבניית העיר ומוסדותיה בא לידי ביטוי מיטב הכשרון הרומי . ההעדפה שהעדיפו הרומאים את פיתוח האדריכלות האזרחית וההנדסה הסטאטית ( בניגוד לקודמיהם היוונים , שהיפנו את עיקר מאמציהם להשגת שלמות אסתטית ולבנייה דתית ) מצאה לה ביטוי נרחב בבנייה העירונית . המיומנות הרומית בבניית קמרונות וקשתות והשימוש הנרחב במלט כחומר מלכד וחומר יציקה איפשרו הקמת מבנים נועזים בגובהם , קמרונות תמך שנשאו מסדים מוגבהים , התקנתם של גשרים ואמות מים , בניית קשתות עיטוריות מרשימות ובניינים מפוארים , כיפות וגומחות קעורות . בניית שווקים מהודרים האיצה את הפעילות הכלכלית ומתקני הסאניטאציה שיפרו את רמת התברואה . הדאגה להנאת האזרח ורווחתו...
אל הספר