איני יודע האם הבינו אלה המאוחרים מתוך דברי אריסטו , ומתוך מה שאמר שדברים אלה מוכרח שתהיה להם סיבה , שפירושו של דבר זה הכוונה וה"ייחוד", או שהם חלקו עליו בזה ובתרו בדעת הכוונה וה"ייחוד " וטענו שהיא אינה שוללת את הקדמותיי . ולאחר מה שהבהרנו , אתחיל להציג את דעתם של מאוחרים אלה . פרק כ"א דע שבין המאוחרים מבין הפילוסופים הדוגלים בקדמות העולם יש האומרים שהאל יתעלה פועל' את העולם , כותר במציאותו , מתכוון לו ו"מייחד " את העולם כפי שהוא , אבל אי - אפשר שזה יהיה רק בזמן מסוים ולא אחר , אלא כך היה ויהיה תמיד . הם אמרו : מה שחייב אותנו לא להעלות על הדעת2 שפועל פועל דבר אלא אם כן הפועל קודם לפעולתו בזמן , הוא שכך הדבר בהכרח לגבינו3 במה שאנו פועלים . שהרי כל פועל שזאת תכונתו יש בו העדר מסוים והוא פועל בכוח . וכאשר הוא פועל הוא יוצא אל השעל . אבל האלוה יתעלה , אשר אין בו העדר ואין בו דבר בכוח כלל , אינו קודם לפעולתו אלא פועל מעולם . כשם שעצמותו נבדלת מעצמותנו הבדל רב ביותר , כן היחס של פעולתו אליו נבדל מיחס פעולתנו אלינו . והוא הדין ממש - לדבריהם - ב"ייחוד " וברצון , כי בעניין זה אין הבדל בין שתאמר ...
אל הספר