פרק י"ט התברר לר משיטתו של אריסטו ומשיטתם של כל הדוגלים בקדמות העולם , שלדעתו המציאות הזאת נבעה מן הבורא בבחינת חיוב , ושהוא יתעלה הוא עילה והמציאות הזאת היא עלול וכך נתחייבה . וכשם שאין אומרים עליו יתעלה " מדוע הוא נמצא ? " או " איך הוא נמצא כך ?", כלומר אחד ולא גוף , כך אין אומרים על העולם כולו " מדוע הוא נמצא ? " " איך הגיע למציאות כך ?". כי כל זה מחויב שיימצא כך , העילה והעלול שלה . ולא ייתכן לגבי שניהם העדר כלל ולא שינוי ממצבם הנוכחי . לכן נובע מדעה זאת בהכרח שכל דבר חייב להתמיד בטבעו , ושבשום אופן לא ישתנה דבר מן הדברים ממה שהוא טבעו . לפי דעה זאת נמנע שאיזה שהוא דבר ישתנה מימה שהוא ) טבעו . כל הדברים האלה אינם אפוא בכוונת מכוון אשר בחר ורצה שיהיו כך , מפני שאילו היו בכוונת מכוון , לא היו נמצאים כך לפני שהיו מושא לכוונהי . ואילו לדעתנו ברור הדבר שהם בכוונת מכוון ולא בבחינת חיובנ , ואפשר שאותו מכוון ישנה אותם , ויתכוון כוונה אחרת , אך לא כל כוונה שהיא תהא אשר תהא3 , כי לנמנע יש טבע קבוע אשר אי - אפשר שיתבטל , כפי שנבהיר4 . מטרתי בפרק זה להבהיר לך בראיות הקרובות להוכחות מופתיות שמצ...
אל הספר