פרק תשיעי / " מקרא אחד יוצא לכמה טעמים": מיגוון היצירה של הכנסייה ושל מדרשי חז"ל לא היו ימים טובים לתורת ישראל כאותן ארבע מאות השנה בקירוב , בהן נדרשו חכמי ארץ - ישראל לתורה על כל פינותיה , בהלכה ובאגדה גם יחד , ענייננו כאן היו לענייני אגדה , לפענוח מכמני התורה בעת העתיקה . צונץ ראה במדרשי האגדה המשך ישיר של היצירה הנבואית . י המקרא הפך לבית הלאומי , ובו עשו החכמים ימים ולילות . איני יודע אם המלה לאומיות היא המתאימה ביותר לתאר את ריתוקם של החכמים למקרא . צא וראה , שבענייני הלכה קיימות היו שתי שיטות לימוד בימי התנאים : האחת קשורה למקרא , והיא מדרשי ההלכה , והשנייה , מנותקת ממנו , והיא הלימוד בדרך המשנה 2. בסופו של דבר , הלימוד במשנה , המסודרת לפי נושאים , ולא לפי פסוקי המקרא , הוא שכבש את עולם ההלכה . לא כן הדבר בענייני אמונות ודעות . בתחום הזה העדיפו חכמינו להישאר בר' אמות של המקרא , לקשור את כל הגיגיהם לפסוקים . ישנם כמה מקומות שהמשנה מראה לנו איך משנת אגדה הייתה יכולה להיראות אילו בחרו בכך . כוונתי למשנה של אבות , לפרק חלק שבמסכת סנהדרין , ולתוספתא בסוטה . ברם , בכללו של דבר העדיפו ח...
אל הספר