הכפר הערבי אלבריר נוסד במאה ה - .19 האדמות החקלאיות שסביבו היו שייכות ברובן למופתי של עזה , ותושביו עיבדו אותן בתנאי אריסות . בראשית המאה ה - 20 ישב באלבריר איכר יהודי , וטחנת הקמח של הכפר היתה שייכת ליהודי תושב יפו . במלחמת העצמאות חסמו תושבי הכפר את הכביש לנגב , ניתקו את קווי התחבורה ותקפו שיירות . הכפר נכבש בידי כוחות מחטיבת פלמ"ח " הנגב", ב - 13 במאי ,1948 במבצע"ברק", ותושביו גורשו לעזה ולאלפלוג'ה . במזרח הכפר , סמוך לכביש , נמצא בית קברות מהתקופה הרומית - ביזנטית . אחד מקבריו נשתמר בשלמותו . זהו מבנה מלבני בעל תקרה מקומרת , שממנו מסתעפים ארבעה חדרי קבורה . הקבר מטויח , ועל הטיח נראים ציורים של בעלי חיים וצמחים . בבית הקברות הוקם מסגד , ולידו נמצא מקום קברו של א - נבי בריר . במקום נראים גם שרידי מבנה המזוהה כבפטיסטריום - אגן טבילה דמוי צלב הבנוי בתוך האדמה , וקירותיו , שגובהם כמטר אחד , מטויחים . בקרבת המבנה נלקטו חרסים מן התקופה הביזנטית . בצדו הדרומי של הכפר נשתמר לאורך 50 מ'קטע של כביש הסלול באבני גיר , ולידו אבן מיל בלי כתובת , המעידה על כך שהכפר שוכן במקום שבו עובר התוואי המשו...
אל הספר