שביה עניה בארץ נכריה א " שירתו הלאומית שעניינה גלות וגאולה יצר רשב"ג כסוגים ליטורגיים שונים , בעיקר ב"רשויות " ( כמו השירים צ"ז , צ"ט , ק"א , ק"ו ודומיהם ) . ברוב פיוטי ה"יוצר " * ( כמו השירים ק"י , קי"ב , קי"ג , קט"ז ודומיהם ) , ובקצת סליחות וקינות ( כמו , למשל , הקינה " שומרון קול חתן", שיר קכ"ג ) . רשב"ג מרבה להשתמש בלשון ציורית שכוח המחשתה רב , בעושר מטאפורי ובמגוון של " קישוטי שיר " שיונקים מהמקורות העבריים הקדומים ומשירת החול העברית -"ערבית", בהאנשה ובדיאלוג . בשירים רבים יחסית מאניש המשורר את כנסת ישראל בדמויות נשיות שונות . היא מצטיירת כאשה עזובה , גבירה שנשתעבדה לשפחתה , אם שכולה , שבוייה בידי אויביה , ומעל לכל - אוהבת שנזנחה על - ידי דודה - אהובה , דמותו המואנשת של אלהים . היא סובלת מהשפלה , מאלימות , מבדידות , מפחד כליונה , כמו גם מהרגשת אשם על חטאיה שהמיטו עליה את אסונה , מייסורי אהבה שאינה נענית , מתוחלת שווא ממושכה , מזכרון אושר נעוריה האבוד ומכמיהה חסרת - אונים לשובו . חייה הם סיוט שבו , רדופה על ירי חיות טרף ופרא , היא מתדפקת לשווא על שערים נעולים ( שיר ק"א , למשל ) . ע...
אל הספר