הלא תבכו בני גלות

הלא תבכו בני גלות הל'א תבכו , בני גלות המוני , / הלא תבכו לציון עיר אדני , עשו מספד והילילו באפרת / והשמיעו בבית לחם , אמוני , לבת ציון באזנינו צעקה / מעוררת בכל קרת יגוני . מצאוני , קראוני עוני , / וקם כחשי וגם ענה בפני , ואיכה אחריש , בני , ואדם ? / ואיכה אתנה פוגת לעיני ? ואיך לא אעשה מספד , ואבכה / בכי חשבון ואלעלה , שכני - וסר צלי אשר הסך לראשי / ומת מלכי אשר עבר לפני ? והורם מעלי ראשי עטרה / והוסר הענק מצורוני , וסר הניר אשר נשאר לדוד / ושח דגל אשר אסף גאוני . בני דוד , שאו נזר ועדות / ושברו פך אשר בו ראש שמני ! למי זה אחריו תאות מלוכה , / ומי ישב עלי כסא אדני ? ומי ישפט עניי עם בצדק , / ומי ירוה במימיו צמאוני ? ואי זה ראש אשר יהיה כהאי , / ואי זה הר אשר יהיה כסיני ? 2 . באמרת בבית לחם , רמז לייחוסו המלכותי של הגאון . 5 . מוגת הפוגה ( לבכיי ) . 6 . חשבון ואלעלה ערים שקוננו על מצוקתן וחורבנן ( על - פי יר' מח , לב - לד ) . 9 . הניר כינוי לגאון , מלשון " ניר לדוד " ( מל"א יא , לו ) . אסף היה להם מאסף . 10 . שאו הסירו ; נזר ועדות כתר ועדיים ( על - פי מל"ב יא , יב ) .  אל הספר