המופלאה בלשון העברית על כל רבדיה ובעיקר ב"צחות " לשון המקרא . הוא הלך בעקבות המשוררים העברים שקדמו לו בספרד ואימץ לעצמו את דרכי השירה הערבית הנערצה ואת " חוקי " הפואטיקה שלה . לפי משה אבן עזרא היתה " דרכו ביצירה דרך פקחים ודמה בכך לאחרונים במשוררים המוסלמים " ; בנטייתו לסגנון הבדיע נעשה " ראשון לפותחי שער העיטור למשוררים מבין היהודים וכל הבא אחריו הלך לאורו וארג על מנורו " ( ספר העיונים והדיונים , 70 - 71 ) . הוא כתב כמעט על כל הנושאים שרווחו בסוגות ה"קלאסיות " של השירה הערבית : לבד משירי התפארות רבים חיבר , בין היתר , שירי שבח ופולמוס לבני דורו ( להלן מדור ב , שירים כ - כס ) , שירי קינה על מות קרובים ורחוקים ( מדור ג , שירים ל - לה ) , שירי אהבה ויין ( מדור ד , שירים לו - מט ) , שירי טבע , גנים ופרחים ( מדור ה , שירים נ - נז ) ושירי הגות ופרישות ( מדור ו , שירים נח - סו ) . חשובים מכולם " השירים האישיים " ( מדור א , שירים א - יט ) שבהם שר על מסעותיו הרוחניים בדרכי ה"חכמה", נפתוליו עם עצמו ועם חברה עויינת , מלחמתו ב"תבל " וב"זמן", אושרו בהישגיו וייאושו במשבריו . לפעמים אמנם בולטים בהם ...
אל הספר