על מות יהודה היו' חיבר מספר רב של קינות ; רק מעטות מאד מאלה שהגיעו לידינו הן בתבנית הקלאסית של השיר שווה - החרוז - והמשקל , כמעט כולן בצורת הפסוקה מעוטת הבתים . ב"צרור * של שלשה שירים קונן המשורר על מות ה"שר' שלמה אבן פריציאל , וביניהם בולטת דקצידה הארוכה היחידה * זאת התלאה " ( להלן , שיר מא ) . הוא כתב אותה - קרוב לוודאי בכוונה מודעת - במשקל ובחריזה של שיר השבח " בעלת כשפים " ( לעיל , שיר ל ) , שנועד - לפני היוודע דבר הרצח - לקבל את פני המדינאי הנכבד בשובו לטולידו משליחותו באראגון . ברמתה האמנותית היא מן המצוינות בקינות הקלאסיות העבריות - בלשון העשירה , בציוריות המגוונת , בגודש האורנמנטאלי של הקישוטים בסגנון ה"בדיע", בשבחי המת ובתיאור הזעזוע שגרם מותו לנותרים אחריו בחיים , בשילוב רוב המוטיבים שרווחו בסוגתה לאחדות מאורגנת , וכדומה . בכל חלקיה מחלחל כאבו של המקונן , שלקראת סופה מתפרץ בעצמה רבה במארה שהוא משלח ב"בת אדום", בנוצרים שהרוצחים יצאו מקירבם . מבחינות שונות היא דומה לקינה הנודעת של אבן גבירול שבימי יקותיאל אשר נגמרו * וכנראה אף הושפעה ממנה . הרוב המכריע של קינות הלוי , למעלה משל...
אל הספר