יצחק לייב פרץ, שכמו רבים מסופרי הדור ההוא היה דו-לשוני וכתב גם יידיש וגם עברית. הנהיג בביתו מעין חצר שהיתה גם בית דין, שבו נשפטו לשבט או לחסד צוערי הסופרים