תרגומים בספרות העברית בתקופת התחייה עמינדב דיקמן אין להבין לאשורן את ההתפתחויות שהתחוללו בתחום התרגום לעברית בתקופת התחייה , בלא לבחנן על רקע השתלשלות התפתחותו של תחום חשוב זה של התרבות העברית בתקופה הקודמת , תקופת ההשכלה . באמירה כוללת , לא תהא זו טעות לקבוע , כי אחד מיסודותיה המוסדים של תנועת ההשכלה היהודית כולה היה נטוע איתן דווקא בתחום התרגום – אם יובן המושג תרגום כסכום המגעים עם ספרויות ( ותרבויות ) זרות . תנועת ההשכלה עמדה בסימן היפתחות לספרויות זרות , למעשה לספרות בכלל ( הווה אומר , ספרות שאינה ספרות קודש ) – היפתחות שלא אירעה כדוגמתה ( ודאי לא בשיעור כזה ) מימות תור הזהב בימי–הביניים . מאידך גיסא , לא התגלגלה התפתחות חשובה זאת באורח נורמלי , כהווייתה בתרבויות אירופה , שכן מלכתחילה ס 6 יגה בגדרים ברורים , ששורשיהם בהלכת ישראל . די להזכיר כאן את צו 5 המפורש של מורה הדור בימי ההשכלה המוקדמת , נפתלי הרץ וייזל , אשר אסר להזכיר את 'אלילי הגויים ועצביהם' בתרגומים . תוצאתו המעשית המיידית של איסור זה בדורות המוקדמים היתה , כפי שהיטיב לקבוע חוקר הספרות העברית חנא שפירא , קלאסיציזם בלא המ...
אל הספר