שער של תנ"ך בעברית שהדפיס מנשה בן ישראל באמסטרדם, ‭.1636‬ בחברה היהודית המסורתית היה לתנ"ך מעמד משני, כמעט שולי ביחס לתלמוד (למעט יוצאים מהכלל, כמו אנוסים שחזרו ליהדות, שמנשה היה אחד מהם) ואילו בספרות התחייה העברית, ובסמלים הלאומיים והציוניים קיבלו גיבורי התנ"ך, לשונו וסיפוריו משמעות חיונית ודומיננטית, לרוב שלא ברוח המסורת.