מיכה יוסף ברדיצ'בסקי (בן–גריון)

( אווידנציה . ( בהשפעת האסכולה הניאו–קאנטיאנית , בעיקר זו של הרמן כהן וארנסט קסירר , הוא מיקד את התעניינותו בתורת ההיגיון ובתורת ההכרה וביחסן לתרבות ולאמונה הדתית . ברגמן היה ממייסדיה של אגודת הסטודנטים הציונית "ברכוכבא" בפראג . הוא נהה אחרי הציונות הרוחנית של אחד העם ובגיל צעיר כבר ידע עברית על בורייה והקדיש תשומת לב למקורות המסורת היהודית . שלא כאחד העם , ובדומה לבובר , הוא ראה בתחייה התרבותית הבאה עם הציונות התרחשות המוליכה לא רק אל תרבות יהודית חילונית כי אם גם אל חידושה של הרליגיוזיות היהודית . עמדתו התיאולוגית הושפעה ממרטין בובר ומפרנץ רוזנצווייג , אבל הוא גם לא נרתע מלשאוב ממקורותיהם של הוגי דעות דתיים לא–יהודיים , בעיקר של המיסטיקנים הנוצריים וההודיים ; הוא נמשך בייחוד אחרי התורות התיאוסופיות של רודולף שטיינר . כמו כן ראה בעצמו גם את חסידו של א"ד גורדון , שגרס כי שיבת היהודים לעבודת כפיים , ובעיקר לעבודה החקלאית , ולארץ–ישראל , תביא לחזרתה של חוויית "אחדות קוסמית" בין היחיד היהודי לבריאה . הוא היה ממייסדי ההסתדרות , ובשנת 1925 הצטרף ל"ברית שלום , " שביקשה לקדם הבנה יהודית–ערבית...  אל הספר