זו מצטרף אחד העם לאנשי "תעודת ישראל" בהאמינו , כאנשי הרפורמה , שהעם היהודי אינו מסוגל להיות "ככל העמים . " ואולם ייחודו של העם אינו מחייב את קיומו בגולה . להפך , הייחוד הזה יכול להוסיף ולהתקיים בעידן המודרני רק אם יימצא ליהודים מרכז חדש שגם הגולה תכיר במרכזיותו לחיים היהודיים . לפיכך סבר שהמדינה היהודית אינה יכולה להתקיים " כסרביה וכמונטנגרו" ועליה לשרת את הרוח המיוחדת של עם ישראל שהיא גם הבסיס לתרומתו הייחודית לתרבות האנושית . ההבנות האלה הניעוהו לבקר קשות את המתיישבים היהודיים בארץ–ישראל על זלזולם בתושבי הארץ הערביים , ולתבוע חיפוש דרכים להגיע להבנה איתם . אף על פי שהתגדר במתינותו ובפשרנותו היה אחד העם כל ימיו פובליציסט לוחמני . אין פלא שתורתו נדחתה בידי כל " אנשי הקצוות" שאותם ביקש לפייס . מן הצד האחד , שומרי מצוות , שהרגישו כי הוא שולל כל רעיון של "התגלות , " ראו בו אויב מסוכן ונלחמו בתוך התנועה הציונית בשאיפתו לכלול את הפעולה התרבותית במסגרת פעילותה של ההסתדרות הציונית . מן הצד האחר , הסופרים הצעירים הרדיקליים ממנו , כברדיצ'בסקי וברנר , ראו בתורת "המוסר הלאומי" שלו פשרה אידיאולוגי...
אל הספר