מבוא

מ ב ו א מבוא התהליך הארוך של קיבוע הזדמנויות התפילה ותכניהן העיקריים. המקורות התנאיים — ובראשם המשנה והתוספתא — מלמדים על נסיונות לקבוע באופן כללי רק את המס רות המחייבות של התפילה ובמידה פחותה את תכניה המרכזיים, ובמידה פחותה עוד הרבה מזה את נוסחאותיה המדויקות. רק בתקופת האמוראים [המאות השלישית–החמישית] — כפי שהדבר משתקף בתלמודים [הירושלמי והבבלי] ובמדרשים — הלכו המס רות ונתמלאו. המקורות מלמדים שבתקופה זו נדונו לא רק פרטי המס רות [כ ון מיקומם המדויק של עניינים שונים במהלך התפילה או סדרן של ברכות] אלא ם תכניהן העיקריים של תפילות שונות ואף נוסחאות הפתיחה והחתימה שלהן, שהן מדרך הטבע המאפיינים המרכזיים של כל טכסט. אך ם בתקופה זו טרם ה יעו הדברים לכלל חיתום מדויק או ניסוח סופי, ותפילות שונות נתקיימו זו בצד זו. בתקופה זו ם הלכו ונוצרו במקביל מנה י תפילה ונוסחי תפילה נפרדים בשני המרכזים העיקריים של עם ישראל: ארץ ישראל מכאן ובבל מכאן. כל מרכז יצק את תפילתו בדפוסים שנראו בעיניו, ואף שהמשותף ביניהם היה עדיין רב על המפריד, בכל זאת כבר אפשר לדבר על נוסח בבל השונה מנוסח ארץ ישראל. זה ו ם זה היו עדיי...  אל הספר