סיכום קשה להשתחרר מן האבחנה כי הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים העלה על פני השטח , לא פחות בעיות מאשר הוא פתר . בעזרת הלאווים של חרטום , גיבשה ממשלת ישראל השקפת עולם שאין לסגת לגבולות , 1967 בכל קווי העימות . בנושא הפלסטיני ניתן לומר כי היה 'ליקוי אבחנה' לגבי פוטנציאל התגבשותה של האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים לישות לאומית עצמאית , אשר תתבע ותילחם על זכותה להגדרה עצמית ומדינה עצמאית , כרוב הלאומים בעולם . דרכי החשיבה של השרים בעלי ההשפעה , בממשלות לוי אשכול וגולדה מאיר , היו נטועים עמוק בניסיון העבר אשר הראה כי היישובים היו המפתח לשליטה יהודית , באזורי הארץ השונים , ובמלחמת העצמאות קבעה מפת ההתיישבות את גבולות המדינה . עד מלחמת העצמאות הוקמו יישובים יהודיים רבים בלב אוכלוסייה ערבית וכל יישוב היווה מקור של כוח , שליטה על קרקע ובסיס פוטנציאלי לפעילות צבאית . לאחר מלחמת ששת הימים , המציאות נשתנתה , אך הראייה הפוליטית נותרה , במידה רבה , כפי שהייתה בעבר . לכן לא נבחנה , כנראה , כראוי השאלה האם יש הבדל בין עירוב אוכלוסייה יהודית וערבית , תחת שלטון זר , בריטי , שגם נגדו התמרדו הערבים , לבין התנחל...
אל הספר