אלימות שנות ה 2000 ותוצאותיה בראייה ישראלית , החלה אינתיפאדה אל אקצה במועד בלתי מתקבל על הדעת , כאשר הפלסטינים היו "עשר דקות לפני הקמת מדינה , " וזכו בהישגים מרשימים , בדיונים שנערכו בטאבה ובמסגרת 'מתווה קלינטוך . אולם בראייה פלסטינית , הם עדיין לא זכו אף לחלק משלוש המטרות המרכזיות של התנועה הלאומית הפלסטינית : זכות השיבה , הגדרה עצמית והקמת מדינה , בגבולות , 1967 שבירתה ירושלים . לכן , מבחינת הפלסטינים , סיום שיחות טאבה , מבלי שהם השיגו אפילו את אפס קצהו של מבוקשם , חייב המשך אם בדרך של משא ומתן ואם בדרך של אלימות . חוסר כל מעש מצדם היה נחשב לקבלת המצב הקיים , בו ישראל החזקה ממשיכה לשלוט באדמת יש"ע , ללא יכולת תגובה מהצד הפלסטיני . קבלת מצב כזה ללא תגובה , הייתה נחשבת לכישלון פלסטיני ברור , וכנסיגה מן ההישגים שכבר הושגו . מאידך , הניחו הפלסטינים , לאור ניסיון העבר , כי פעילות אלימה תביא להם הישגים נוספים . לכן , בין הגורמים לאינתיפאדת אל אקצה , ניתן למנות את ההנחה כי מעשי אלימות ופעולות טרור מביאים , לנוקטים אותם , הישגים בזירה הבינלאומית וגורמים לנסיגת ישראל מעמדותיה המדיניות ולעתים...
אל הספר