כרפס כי הוצאתם אתנו אל המדבר הזה , להמית את כל הקהל הזה ברעב "'!! ( שמות טז . ( 3-2 המעבר המהיר והאבסורדי מתחושת ההתעלות בים סוף לייאוש במרה ( שחוזר אלינו היום כמרור , ( מזכיר את רגעי השפל המוכרים לנו מן החיים , שבאים דווקא אחרי אירוע מרגש ומרומם . החזרה לחיי שגרה לאחר חוויה נפלאה עלולה להיות מלווה בהרגשת ריקנות קשה ואף בדיכאון ( מעין " דיכאון לאחר לידה . ( " רבים נמצאים בחיפוש תמידי אחרי ריגושים - להתאהב , להתלהב , לעשן סמים - אבל בחלוף הריגוש חוזרת ביתר שאת הרגשת הריקנות שממנה ברחו . אמנם בלוח השנה העברי יש אירועים מיוחדים ומרגשים , אבל המנהגים היהודיים מכוונים את האדם למצוא את אלהים דווקא בחיי היום יום . כלל הלכתי מוכר אומר : "תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם" ( ברכות נא ע"ב . ( למשל , כשחג הפסח חל בשבת מוסיפים בברכת המזון את תפילת "רצה , " המציינת את השבת , לפני תפילת "יעלה ויבוא" לציון חג הפסח . את השבת חוגגים כל שבוע , ואילו את חג הפסח פעם בשנה , ולכן היה אפשר לצפות שהתפילה המיוחדת תבוא לפני תפילה השגרתית . בא הכלל "תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם , " וקבע שקודם אומרים "רצה" ורק אחר כך ...
אל הספר