חלק רביעי: הצעת תחליף למציאות המשפטית הנוהגת

חלק רביעי : הצעת תחליף למציאות המשפטית הנוהגת המסקנה המתבקשת מן האמור בחלק השלישי היא כי על בית המשפט העליון לברר לעצמו את כוונת הנורמה המשפטית שהחוק הישראלי החיל על שידורי הזניה מתועדת בערוצי הכבלים . עליו לפרש את החוק על פי כוונתו ורוחו ולאסור על שידורי הזניה מתועדת הפוגעים בכבוד האנושי הסגולי . עוד עליו להתגבר על הנטייה להגן על חופש הביטוי בכל מחיר , במקביל , עליו לזהות ביתר בהירות אלימות , ביזוי והשפלה כאשר אלה מופיעים בגלוי ובבירור . בד בבד , כדי להקל על העשייה השיפוטית , על המחוקק לתקן את לשון החוק ולהתאימה לכוונה שהחוק נועד לבטא . כך , יש לוותר על השימוש במילה "תועבה , " המתקשרת בתודעתנו למוסרנות שמרנית . ולהמיר את הביטוי "חפץ זמין לשימוש מיני" בניסוח ברור ומדויק יותר , המתייחס במפורש ל"הצגה מחפצנת של אדם או של איבר מאיבריו , תוך יצירת זיהוי שיטתי של חפצון זה עם עוררות מינית . " על דברי ההסבר להיות מפורטים ובהירים , ולהציג את השקפת העולם הערכית שממנה שואבת הנורמה המשפטית ואשר בתוכה צמחו המושגים המופיעים בנוסח החוק . מהלך משפטי כפול זה ( חקיקתי ושיפוטי ) ישדר מסר ערכי ברור לציבור...  אל הספר