פרק ז הרהורים על סופרי אירופה בספרות העברית של סוף המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים נודע מיכה יוסף ברדיצ'בסקי כראש הקוראים והמטיפים להכנסת יפיפותו של יפת אל אוהלי שם , כלומר לפתיחת שערים אל ערכיה האסתטיים והמחשבתיים של תרבות אירופה " . צריכים אנחנו להרחיב גבולותינו ולהעמיד את ההשכלה האנושית וצרכיה , המתחדשים יום יום , בשורה אחת עם נחלת קדומים שלנו , כמו מרועה אחד ניתנו , " כתב בשלהי שנת 1896 ב"מכתבו הגלוי" אל אחד העם שפתח את הוויכוח הנודע ביניהם על תעודתה של הספרות העברית . באותן שנים התגורר ברדיצ'בסקי בברלין , ועקב מקרוב אחרי חידושי הספרות , האמנות והפילוסופיה המודרנית . בד בבד התעמק בכתבי הקלאסיקונים האירופאים של המאות השמונה עשרה והתשע עשרה , שקלט אותם בתיווכה של הגרמנית , השפה האירופית היחידה ששלט בה . יחד עם כמה מידידיו הקרובים רקם ברדיצ'בסקי באותן שנים תוכניות להפגשתו של הקורא העברי עם רוחות המערב , והעלה במחשבתו סדרות תרגומים ועיבודים נחוצים של ספרות יפה ושל דברי הגות . אלא שדבר מכל אלה לא התממש . התבוננות בכתיבתו העיונית רבת ההיקף של ברדיצ'בסקי , זו שכונסה בכתביו וזו שנותרה בפ...
אל הספר