פרק רביעי תכנון מתארי ובעלות על קרקע כחסמים בפיתוח יישובים ראסם ח'מאיסי תקציר תכנון הקרקע ופיתוחה הם סוגיה רגישה במיוחד בחברה הערבית . תכנון ופיתוח של קרקע בבעלות פרטית מהווים בדרך כלל מנוף לפיתוח לבעל הקרקע , למי שמחזיק בה או משתמש בה או ליישוב כולו . ואולם בנסיבות סוציו פוליטיות , תרבותיות ומבניות תפקודיות מסוימות , התכנון והבעלות על הקרקע הופכים להיות חסם פיתוח . מאמר זה מאפיין את תהליכי התכנון המתארי ביישובים הערביים ומסביר כיצד הופכת בעלות פרטית על קרקע לחסם המונע תכנון ופיתוח ברשויות המקומיות הערביות . עיקר הבעיה נובעת מאי התאמה בין מסורת ניהול הקרקע בחברה הערבית ובין החוקים שכופה המדינה בתחום ניהול הקרקע , בהתאם לדוקטרינה תכנוניה שאינה תואמת את תרבותה וצרכיה של האוכלוסייה הערבית בישראל . מדיניות ניהול המקרקעין ותכנון המרחב בישראל נובעת מן האידאולוגיה הלאומית יהודית , שיצרה חסם חיצוני לניהול הקרקע וזמינותה לפיתוח והגבירה את השפעתם של החסמים הפנימיים בחברה הערבית . המאמר סוקר בקצרה את התפתחות התכנון המתארי ומאפייניו , את הקשר בינו ובין חסם הבעלות הפרטית על הקרקע , ואת השלכותיו על ...
אל הספר